גזר דין בתיק ת"פ 53603-06-13

הרקע העובדתי והמשפטי

עיקרי הנתונים הרלוונטיים לגזר דין זה פורטו בהחלטת בית המשפט מיום 16.9.13, ויש לראות את כל שנאמר שם כחלק מגזר הדין.

בתמצית, מדובר באירוע במסגרתו שדד הנאשם, ביחד עם אחר, את סבתו, שהיא ילידת 1937, כאשר חדר לביתה בשעות לילה מאוחרות, ביחד עם הנאשם האחר. שני הנאשמים, אשר לבשו כפפות וכובעים אשר כיסו את פניהם, נכנסו לחדרה של הסבתא דרך החלון, זאת בעת שהיא ישנה, והחלו להוריד מגופה תכשיטים. השניים נמלטו עם שללם, כאשר הסבתא פרצה בצעקות ונאבקה בהם. בגין כל אלו הורשע הנאשם, על פי הודאתו, בעבירות של קשר לביצוע פשע, עבירה לפי סעיף 499(א)(1); עבירה של התפרצות למקום מגורים בכוונה לבצע גניבה, עבירה לפי סעיף 406(ב) + סעיף 29; ועבירה של שוד בנסיבות מחמירות לפי סעיף 402(ב) + סעיף 29, הכל לפי חוק העונשין.

בהחלטה מיום 16.9.13 סקר בית המשפט את מכלול הנסיבות וקבע כי בשים לב לחומרת העבירה, מתחם הענישה במקרה זה צריך לעמוד בטווח שבין 4 שנות מאסר ל-8 שנות מאסר.

עם זאת קבע בית המשפט כי הוא מוסמך לסטות ממתחם הענישה, וזאת בהתאם להוראות סעיף 40ד' לחוק העונשין. בית המשפט ציין באותה החלטה, כי יהיה על הנאשם את בית המשפט כי קיימים סיכויים ממשיים לשיקומו, הכל בהתאם להוראות סעיף 40ד(א) לחוק, ואולם הוסיף גם כי גם בהנחה שיימצא כי קיים סיכוי ממשי לשיקום, גם אז על הנאשם לשכנע את בית המשפט כי עניינו אינו נכלל באותם מקרים בעלי חומרה יתרה, שאין לחרוג בהם ממתחם הענישה, אלא בנסיבות יוצאות דופן, הכל כמשמעו בסעיף 40ד(ב) לחוק העונשין. בהתאם הורה בית המשפט כי גם יוגש תסקיר של שירות המבחן, אשר יתייחס במפורש לשאלת סיכוי השיקום.

יוער עוד כי באותה החלטה, הורה בית המשפט, תוך שהוא מבהיר את מתחם העונש שנקבע, על הגשת חוות דעת ממונה על עבודות השירות. צוין בהחלטה, כי הדבר נעשה בעיקר כדי לחסוך זמן, וזאת אם ימצא בית המשפט עילה לחרוג ממתחם הענישה. עם זאת הדגיש בית המשפט, כי לעת ההיא טרם גיבש עמדה, בנסיבות שעל הנאשם לדעת כי לא תישמע טענה של הסתמכות על החלטת הביניים, כאילו התחייב בית המשפט התחייבות שיפוטית לגזירת עונש החורג ממתחם הענישה.

שירות המבחן הגיש לבית המשפט תסקיר. שירות המבחן ציין כי מדובר בצעיר ללא עבר פלילי, אשר סיים לאחרונה 12 שנות לימוד ומנסה להירשם ללימודים במכון וינגייט, כדרך להתמקצעות בתחום הספורט. שירות המבחן ציין עוד כי הנאשם מקפיד במילוי אחר תנאי שחרורו ואחר תנאי הפיקוח בהם הועמד. משפחתו הגרעינית והמורחבת תומכת בו ומסייעת בידו להמשיך בהליך טיפולי. שירות המבחן התרשם כי התנהגותו של הנאשם אינה מעידה בהכרח על דפוסים עברייניים מושרשים, ובנסיבות אלו סבר כי הליך טיפולי יגביר את מודעותו של הנאשם ויפחית סיכון להישנות עבירות דומות.

שירות המבחן ציין עוד, כי שוחח עם בני המשפחה המורחבת וכן עם הסבתא. נטען כי הסבתא לקתה לפני כחודש ימים באירוע מוחי ואושפזה במחלקת שיקום של מוסד סיעודי, ואולם היא צפויה להשתחרר לביתה בימים הקרובים. בשיחה טלפונית עמה ציינה הסבתא באוזני קצינת המבחן, כי היא סולחת לנאשם ומבקשת לסייע לו.

בסיכומו של דבר המליץ שירות המבחן להעמיד את הנאשם בפיקוחו לתקופה של 18 חודשים, לשלבו בהליך טיפולי בו כבר החל, כאשר במקביל ייגזר עליו עונש של מאסר בעבודות שירות, ביחד עם עונשים מרתיעים נוספים.

השלמת הטיעון לעונש

ביום 16.9.13 טענו הצדדים לעונש, וכאמור, ניתנה בהמשך ההחלטה במסגרתה קבעתי את מתחם הענישה, והוריתי על הגשת תסקיר משלים לעניין סיכוי השיקום של הנאשם.

לאחר שהוגש התסקיר המשלים, השלימו הצדדים את טיעוניהם לעונש.

ב"כ המאשימה חזרה על הטיעון אשר הושמע לבית המשפט 9.9.13. המאשימה מבקשת לאמץ את מתחם הענישה אותו קבע בית המשפט, ולגזור על הנאשם עונש של מאסר ממושך. לעניין זה מבקשת המאשימה שלא ליתן משקל של ממש לעמדת נפגעת העבירה, הנתונה בסד שבין חומרת המעשה מחד, ובין הרצון לסייע לנכדה ולהוריו מהצד השני. בהתאם, עותרת המאשימה לגזור עונש ממשי, באופן שלא יאמץ את המלצות שירות המבחן.

הסנגור הפנה להחלטת בית המשפט מיום 16.9.13 ולתסקיר שירות המבחן, וביקש לאמץ את המלצותיו של שירות המבחן, זאת לאחר שנקבע כי מדובר בנאשם אשר קיימים בעניינו סיכויים של ממש לשיקום, כמשמעו בהוראות סעיף 40ד(א) לחוק העונשין. בכל הנוגע להוראות סעיף 40ד(ב) לחוק, סבור הסנגור כי עלה בידי הנאשם לשכנע את בית המשפט כי הוא עומד בתנאי הסעיף, וכי קיימות בעניינו נסיבות מיוחדות על הצורך לקבוע את העונש במתחם הענישה. הסנגור מבקש לאמץ גם את הדברים אשר נאמרו על ידי הסבתא, נפגעת העבירה, לקצינת המבחן, תוך שהוא טוען הענשה מחמירה של הנאשם תפגע בראש ובראשונה בסבתו, אשר תחושות האשם עלולות לגרום להידרדרות מצבה. הסנגור ציין את הירתמות המשפחה כולה לשיקומו של הנאשם, ובנסיבות אלו, ובשים לב לשיתוף הפעולה של הנאשם עצמו, עותר הוא לאמץ את המלצות שירות המבחן.

הנאשם עצמו חזר על דבריו מהדיון ביום 9.9.13, וביקש כי בית המשפט יאפשר לו להמשיך בהליך השיקום.

שיקולי בית המשפט לעניין הענישה

בית המשפט הבהיר את הטעמים בגינם נקבע מתחם העונש ההולם. נזכיר בתמצית, כי מדובר בעבירה עיקרית שבוצעה, אשר העונש בגינה הוא 20 שנות מאסר, אליה גם נלוו עבירות נוספות. בית המשפט ציין את הפסיקה הקובעת כי עבירת השוד מותירה במקרים רבים צלקות חמורות בנפשם של נפגעי העבירה. עוד הפנה בית המשפט לפסיקה המנחה להחמיר בענישה, כאשר מדובר בשוד המבוצע כנגד מתלוננים שהם קשישים.

בנסיבות שבפני, לא מצאתי מקום לתת משקל של ממש לדברים שנאמרו, ככל הנראה, על ידי סבתו של הנאשם לקצינת המבחן. אוסיף עוד, כי מתקשה אני לקבל את הטיעון של הסנגור, לפיו החמרה בענישה עלולה לגרום להידרדרות מצבה הרפואי של סבתו, בהיותה מי שחשה רגשי אשמה. עצם הצגת הסבתא כאשמה בצורה כזו או אחרת בעונש שייגזר על הנאשם, ממחישה את הבעייתיות של תחושותיה והקושי לתת להן משקל, מאחר ומובן הוא כי הסבתא מצויה במלכוד. אוסיף עוד, כהערת אגב לעניין אפשרות של הידרדרות מצבה, כי לא ניתן לשלול אפשרות שההידרדרות הנוכחית במצבה הרפואי, באופן המתואר בתסקיר, היה גם הוא תגובת שרשרת לאירוע נשוא כתב האישום. בכל מקרה, ובהעדר חוות דעת מקצועיות לעניין זה, לא ראיתי ליתן לכך משקל, לקולא או לחומרא.

בהביאי בחשבון את מכלול הנסיבות, וגם לאחר ששמעתי את טענות הצדדים, סבור אני כי מקרה הנוכחי נושק להגדרה של אשם בעל חומרה יתרה, כמשמעו בסעיף 40ד(ב) לחוק העונשין. בית המשפט העליון כבר קבע בעבר את החומרה היתרה שבעבירת שוד המבוצעת כנגד קשיש וההשלכות מרחיקות הלכת שיש למעשה על חייהם של קשישים, והדגיש כי האירוע הטראומתי ממשיך ללוות ולהשליך על אורחות חייו של נפגע העבירה הקשיש, אשר אינם דומים לאחר מעשה השוד לאלו שקדמו לו. צוין כי ניסיון החיים מלמד, כי איכות החיים של קשישים אחר מעשה שוד אינה כתמול שלשום, וזאת על רקע הטראומה מהמעשה [ע"פ 1864/11 עזיז דוידוב נ' מדינת ישראל (ניתן ביום 7.11.12)]. נראה, על פניו, כי דברים אלו גם נכונים בעניין סבתו של הנאשם.